אמנון הלל

אני נתקל לאחרונה בהמון פרסומות לשירותים של SMS בתשלום. החל משירות אסטרולוגי שמכנה את עצמו "קריאת קלפי טארוט" (כאילו שהתוכנה האוטומטית ששולחת SMS בתפוצה רחבה באמת נועצת בקלפים טרם שליחת הטקסט), שירות מתן טיפים בנושאי דיאטה ועד לשירות "קבלת טראקים MP3 של מוזיקה אלקטרונית" של חברה בשם גותית.

מבט חטוף על תנאי השימוש, שכתובים באותיות קטנות מאד, בצבע חלש ובשיטות מכירה ערמומיות (כגון כתיבת מחיר במילים ולא במספר), יעלה בפנינו תמונה של שירות מאד יקר שיכול להגיע לעשרות ש"ח בחודש. ומדוע אני בכלל זקוק לכל זה כשניתן למצוא חוות דעת אסטרולוגיות, טיפים לדיאטה וקבצי MP3 בכמויות מסיביות באינטרנט, ועוד ללא תשלום?

החלטתי לבחון מקרוב את התקנון של החברה "גותית", שמבטיחה לספק MP3 מידי שבוע לסלולרי של לקוחותיה. למרבה הפלא (או שלא), התקנון שלהם אמנם מנוסח בשפה גבוהה ומשפטית אך היא רק נועדה כדי להסתיר חשיבה קרימינלית ביותר, חסרת אחריות כלפי הלקוח ופרטיו האישיים וחסרת מוסר עסקי אלמנטרי.

לא פחות מ-11 סעיפים ארוכים נועדו בראש ובראשונה לפטור את החברה מכל אחריות לגבי השירות, ישירה או עקיפה, ומכל מחוייבות שנוצרת באופן טבעי בינה לבין הלקוח. למעשה, התקנון מפחית את המחוייבות עד כדי כך, שהיא אפילו לא חייבת לספק בכלל את השירות, ובכל זאת תיהיה רשאית לחייב את הלקוח.

ואח"כ מגיע חלק מעניין לא פחות שהוא הצהרת פרטיות. או יותר נכון "חוסר פרטיות". גותית לא מתחייבת בשום צורה שהיא לשמור על פרטיות הלקוח. התקנון במילים פשוטות מבהיר היטב שמי שמספק להם מספר סלולרי מסתכן במודע בזרם פרסומות בלתי פוסק לסלולרי שלו. אם ב-SMS, אם בטלמרקטינג ואפילו באימייל (שלכאורה אין קשר בינו ובין שירות לסלולרי).

אלה הם סוג העסקים שמחליאים אותי. עסק שלא תורם דבר ללקוח שלו, מלבד האפשרות לעשות טעות טרגית ויקרה. המחיר שהלקוח נדרש לשלם לא יצדיק את התוכן, אלא נועד בעיקר לכסות את הוצאות הפרסום היקרות של השירות (בזה הם יודעים להשקיע יפה). את הרווח אני מניח שנותני השירותים מצפים לקבל מהפצת מספר הסלולרי של הלקוח ואת האימייל שלו בין כל משרדי הפרסום בארץ.