אמנון הלל

קראו לי לשירות מילואים. בתום שבועיים של אימונים במחנה צאלים, הגיע קצין והרצה לנו על חוק המילואים החדש. "המצב היום הוא ש- 5% נקראים לשירות מילואים", ציין באוזנינו. לדבריו, התוכנית של הצבא היא לשמור על מצבת כח אדם של מאה אלף חיילי מילואים, שמהווים כ- 5% מכלל אוכלוסיית אזרחי ישראל בגילאי עשרים עד ארבעים. במילים פשוטות יותר, הצבא משחרר דפקטו משירות מילואים 95% מהפוטנציאל. עם השתחררותכם מהשירות הסדיר, הצבא, ללא ידיעתכם כמובן, מחליט אם להכליל אותכם בפועל במערך המילואים או לא.

אם נכללתם ב- 5% הנבחרים, תשרתו בצבא במהלך חייכם משך זמן מצטבר של שנה עד שנתיים ולפעמים אף יותר, בהתאם לתפקידכם, נוסף על השירות הסדיר (שגם הוא ארוך בצורה בלתי מתקבלת על הדעת).

ערך צבא-העם ננטש לטובת ערך הצבא המקצועי. יש לזה יתרונות. צבא מקצועי יכול לפעול ביתר יעילות, בעזרת גדודי מילואים מגובשים שחייליהם מתחלפים רק בתום 20 שנים. יש רק פרט קטן שמטריד אותי: מדוע אף אחד לא טרח לשאול אותי אם אני מוכן ליהיות חלק מאותה קבוצה מובחרת ומשובחת של מאה אלף חיילי מילואים שנושאים בנטל הכבד של מערך המילואים של צה"ל?

Thank you very much תודה רבה לכל הדודים והדודות היקרים מאמריקה שתורמים וקונים לי כל הזמן תיקים, מעילי פליס, כובעים ופנסי ראש. התיק קצת מיותר, פנס ראש כבר יש, מעדיף את הכובע הצבאי, אבל הפליס בהחלט יעזור לי קצת להתחמם במהלך הלילות הקפואים של צאלים, באוהל הקרוע שאני ישן בו כבר שבועיים.

אין לי בעיה לשרת ארבעים, חמישים או אפילו שמונים ימים בשנה. אבל אני לא מוכן לעשות את זה לבד.